כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א נ' אי סי אס 121() בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לתשלום פרמיה בסך של 1,146.06 ₪ בגין שתי פוליסות ביטוח אשר הפיקה התובעת לעסק הנתבעת.

העובדות

התובעת הינה חברת ביטוח אשר במסגרת פעילותה עוסקת גם בביטוח עסקים. הנתבעת הינה חברה העוסקת בהחכרה והובלת מטענים ימיים.

במסגרת פעילותה החזיקה הנתבעת במשרד אותו שכרה ברח' שבזי 1, רעננה (להלן: "המשרד") ובדירה אשר שכרה באותה הכתובת (להלן: "הדירה"). הן המשרד והן הדירה בוטחו על ידי התובעת בפוליסות ביטוח אשר נעשתה באמצעות סוכנת הביטוח לאה בכר (להלן: "הסוכנת"). ביום 1.8.06 חודשה לשנה פוליסת הביטוח למשרד וביום 1.10.06 חודשה לשנה פוליסת הביטוח לדירה. על אף זאת, שילמה הנתבעת לתובעת רק תשלומים חלקיים בגין דמי הביטוח ולפיכך בוטלו פוליסות הביטוח והוגשה התביעה.

טענות הצדדים

לטענת התובעת, נערכו שתי הפוליסות לפי בקשת הנתבעת ולא נתקבלה בגינן כל בקשה בכתב לביטולן. כל שנתקבל אצל התובעת הינו מכתב הנתבעת מיום 26.11.06 ובמסגרתו בקשה לשינוי כתובת המשרד. פוליסת ביטוח הדירה הייתה בתוקף עד לביטולה ב- 21.2.07 והנתבעת נותרה חייבת בגינה 307 ₪. פוליסת ביטוח המשרד נותרה בתוקף עד 31.7.07 והנתבעת נותרה חייבת בגינה 809 ₪. לסכומים הללו מתווספים הפרשי הצמדה וריבית עד לסכום התביעה.

לטענת הנתבעת, בתחילת נובמבר 2006 נמסרה לתובעת הודעה על כוונת הנתבעת לעבור ביום 15.11.06 למשרד בכפר סבא (להלן: "המשרד החדש") וממועד זה אין עוד כל הצדקה לחיובה בתשלום כלשהו בגין שתי פוליסות הביטוח. ביחס לדירה, טוענת הנתבעת שבכלל פונתה ביום 15.11.06 ולא הוחלפה בכל דירה אחרת. ביחס למשרד, טוענת הנתבעת, נבדקה האפשרות לביטוח המשרד החדש ואף נשלח סוקר מטעם התובעת אך לנוכח דרישות המיגון שהעלה, הודיעה הנתבעת שאיננה מעוניינת בביטוח. טוענת לפיכך הנתבעת כי נשאה בכל התשלומים שהתחייבה עד 15.11.06 ואין הצדקה לחיוב בתשלומים נוספים.

מטעם התובעת העידה גב' נורית פרימו, עובדת מחלקת הגבייה בתובעת. מטעם הנתבעת העיד מנהלה, מר כרמי אדיר.

דיון

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת מתן הודעה על רצון הנתבעת לביטול פוליסות הביטוח.

ביום 26.11.06 פנתה הנתבעת בכתב לסוכנת בהודעה כדלהלן:

הנידון: פוליסה משרד 647290770 – שינוי כתובת

נא לשנות כתובת לפוליסה הנ"ל לכתובת: רח' ויצמן 190א, דירה 2, כפר סבא.

אין מחלוקת על כך שהתובעת קבלה את ההודעה, שכן בו ביום הועבר המכתב לתובעת בתוספת רישום בכתב יד לפיו על התובעת להוציא סוקר. כך גם אישרה עדת התובעת (עמ' 7, ש' 26 בפרוט'). בעקבות הודעה זו אכן נשלח סוקר מטעם התובעת למשרד החדש. הסוקר בקר במשרד החדש ביום 30.11.06 והוציא דו"ח ביום 5.12.06 (נספח 3 ברשימת מסמכי התובעת). במסגרת דו"ח הסוקר מצוין כי יש לבצע שיפורים במיגון ולשנות את סכומי הביטוח.

כך מתברר כי ביחס למשרד ידעה התובעת על הפינוי ביום 15.11.06. עוד ידעה התובעת כי הנתבעת מבקשת להעביר את פוליסת ביטוח המשרד לכתובת המשרד החדש בכפר סבא, אולם בקשה זו נדחתה על ידי התובעת. הבקשה להעברת הפוליסה למשרד החדש נדחתה שכן התובעת התנתה את העברת הפוליסה בדרישות להתקנת מיגון אשר נדחו על ידי הנתבעת (עדות מנהל הנתבעת בסע' 6 לתצהירו). במצב זה, ביחס למשרד, עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלומי פרמיה בגין ביטוח שעל פניו חדל להתקיים ביום 15.11.06 כאשר התובעת מודעת לכך.

לטענת התובעת, לא ניתן לבטל פוליסת ביטוח אלא בהודעה בכתב וכזו לא ניתנה.

סע' 45 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק") מחייב הודעה בכתב על ביטול פוליסת ביטוח רק ביחס לפוליסת ביטוח חיים. סע' 10 לחוק מאידך, קובע כי אם "ביטל אחד הצדדים את החוזה על פי תנאיו או על פי חוק זה, מתבטל החוזה כעבור 15 ימים מהיום שבו נמסרה הודעת הביטול לצד השני". סעיף זה מפנה אותנו איפוא לתנאי החוזה. התובעת הציגה את פוליסות הביטוח אך אף לא באחת מהן מצויה דרישת הכתב כתנאי לביטול חוזה הביטוח על ידי הנתבעת, המבוטחת. מסמך נוסף הכולל "תנאים כלליים" ובהם תנאי זה – לא הוצג.

זאת ועוד, יש לזכור כי דרישת הכתב בדיני הביטוח נועדה בדרך כלל להגן על המבוטח וניתן גם להתנות עליה (ראה למשל ת.א. (ת"א) 101167/00 מצרי יעקב נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ [29.8.02], בסע' 14 בפסק הדין). עוד נקבע כי בדרך כלל יש לראות בהוראות שכאלו הוראות שנועדו לתת מסגרת דיונית וראייתית להוכחת הפניה ולהוכחת הידיעה ולא הוראות מהותיות (ע"א (י-ם) 4143/98 אריחי פרמה בע"מ נ' רמי זית [20.12.98], סע' 12 בפסק הדין).

כפי שהובהר, הייתה התובעת מודעת לפינוי המשרד ביום 15.11.06, קבלה מכתב ובו בקשה להעברת פוליסת ביטוח המשרד וסירבה, לאחר ביקור סוקר, להעביר את הביטוח עד להתקנת מיגון נוסף למשרד החדש. במצב זה, לא זו בלבד שהתובעת ידעה אודות הביטול, אלא שעמידתה על המשך התשלום איננה מבטאת תום לב, כאשר התובעת מבקשת תשלום ביחס לתקופה בו כלל לא הייתה בסיכון. במצב זה כלל איננה ברורה טענת התובעת בסיכומיה, לפיה הייתה פוליסת ביטוח המשרד בתוקף גם לאחר המעבר למשרד החדש, כאשר באותה נשימה טוענת התובעת כי לא ניתן היה לממש כיסוי ביטוחי זה בשל היעדר מיגון. פוליסת ביטוח שלא ניתן לממשה לאו פוליסת ביטוח היא.